סוכה של יציבות

פורסם באתר PLUS, אוקטובר 2020 - קישור לבלוג באתר PLUS

"בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת. לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם". (ספר ויקרא, פרק כ"ג)

חג הסוכות הסתיים, וזהו זמן מתאים לבחון את משמעויותיו עבורנו. מצוות הישיבה בסוכה מקורה בפסוק הנ"ל מספר ויקרא, וממנה ניתן לראות שני היבטים לסמליות של הסוכה:

"למען ידעו דורותיכם" - מכוון לידיעת ההיסטוריה, להעביר מדור לדור את מהלך הדברים – כדי שנזכור איפה היינו ואיפה אנחנו היום. להבין את השינויים המתרחשים לאורך הזמן, במהלך ההיסטוריה וללמוד מהם.

"כי בסוכות הושבתי את בני ישראל" - מכוון לזכור את הישיבה בסוכה, בית ארעי, נייד, זמני. גם אם יושבים אנו כיום בבתי אבן, בתי קבע יציבים וחזקים – שנזכור תמיד שיש גם אפשרות אחרת. גם אם נדמה לנו שאנחנו בטוחים ומוגנים, שנזכור שהקיום הוא ארעי ושברירי. המעבר ממגורים בבית קבע בטוח, לסוכה ארעית ו"רופפת" מזמין אותנו לחוות את הארעיות ולא רק לדבר עליה.

שני ההיבטים עוסקים בשינוי, ארעיות זמניות, והכוונה היא לא רק ללמוד ולדון בדברים אלא תכל'ס לחוות ולהרגיש – לשבת בסוכה עם גג פתוח לגשם (שיכול לבוא כל רגע בתקופת חג הסוכות), וקירות שזזים עם הרוח, וטמפרטורה כמו בחוץ (אין מזגן...). השנה, במיוחד. לחוויית הארעיות של החג מתרחשת בתקופה מטלטלת וחסרת וודאות, מגיפה מסביבנו, קורונה וסגר (ראשון ושני... ומה הלאה?). תחושה שהעולם משתנה והופך אחר ולא מוכר, זו חוויה מטלטלת... הקביעות נותנת לנו ביטחון, השינוי והארעיות יוצרים אי-ודאות וחששות. סוכה וקורונה שילוב מטלטל.

מצווה נוספת לחג, מספר דברים - "והיית אך שמח"... נו, באמת - איך אפשר לשמוח במצב כזה? כיצד ניתן לבסס סוכה של יציבות, שמחה וביטחון בליבה של מציאות כאוטית?

חוסן זה היכולת להתמודד עם מצבי משבר ואי-ודאות, ולצאת מהם מחוזקים. ההגדרה הפסיכולוגית של המושג איננה מדברת על "עוצמה" ו"חוזק" של קיר בטון, אלא על היכולת ליפול ולקום, לספוג את המכה, להתכופף בפני הרוח – ובחלוף הסערה לחזור ולהזדקף, לעתים מחוזקים יותר. עידית ברק בשיר שלה ביטאה את היכולת המופלאה הזו, שכאשר היא קיימת הציפורים מצייצות בנו:

"אנחנו לא יכולים לשלוט בגלים, אבל יכולים ללמוד לגלוש עליהם" הוסיף ואמר ג'ון קבט זין, שהוא מראשוני המדענים שהביאו את המיינדפולנס למערב, בגישה חילונית מבוססת מדע. לגלוש עם הגלים זה אומר לרדת ולעלות עם שינויי המצב, ולשמור את הראש מעל המים. משמעות החוסן היא ללמוד לקבל את מה שאין ביכולתי לשנות, ולפעול מתוך מודעות ובחירה בהתאם למצב, עם מה שיש ביכולתי לעשות.

תרגול של מיינדפולנס מסייע לנו לפתח חוסן. קודם כל המיינדפולנס מכוון אותנו להתחבר לרגע ההווה, כאן ועכשיו. תשומת לב מכוונת כזו מפחיתה לחץ, כי מיד נגלה שכאן ועכשיו "אני בסדר", החששות והחרדות הם בדרך כלל "שם ואחר כך". אז בואו ניקח נשימה עמוקה, ונביא את תשומת הלב לנשימה שלנו, אל תחושות הגוף או לצלילים שסביבנו, לרגע הזה, והנה - שקט.

ואז... נתבונן במציאות כמו שהיא, ונראה שטבע המציאות הוא ארעיות ושינוי, כי הכל סביבנו משתנה כל הזמן, גם אנחנו עצמנו, שום דבר איננו יציב וקבוע. זה השיעור מהישיבה בסוכה בחג הסוכות - לא רק הסוכה זמנית וארעית המציאות כולה חולפת ומשתנה מרגע לרגע. הלחץ והקושי נוצרים מכך שאנחנו נוטים לחפש אחר משהו יציב וקבוע, כי הוא נותן תחושת ביטחון, ואז מתעלמים מהשינוי, נבהלים ממנו, מתנגדים ונאבקים בו (למשל הלחץ מהתבגרות הגוף והרצון להישאר תמיד צעירים ובריאים...). דומה הדבר למי שבונה סוכה מדיקט, הנראית כחדר נוסף בבית... ומנסה בכל כוחו לייצר לעצמו קביעות. מיינדפולנס מזמין אותנו לקבל את המציאות כמו שהיא ללא ביקורת ומאבק. את מה שחיצוני לנו ולא בשליטתנו נלמד קודם כל לראות (תשומת לב, כן?), ולקבל ללא התנגדות. נלמד גם לראות איפה יש ביכולתנו להשפיע ולפעול נכון – ושם נפעל, בלי לחץ, באיזון. כשרואים את הדברים ברגע ההווה, כמו שהם, זה מתבהר. לשם כך יש לעצור לרגע ולהתבונן. לא לפעול בתגובתיות אוטומטית, להאט את התגובה. אז נפתח מרחב לבחירה ובתוכו נפעל.

עם תום חג הסוכות כש-"אחרי החגים" הגיע, יש כאן הזדמנות והזמנה לעצור ולהתבונן.

עצרו לרגע וקחו נשימה עמוקה. שימו לב מה קורה סביבכם כאן ועכשיו.

חכו רגע. חשבו איך לקבל את מה שחיצוני לך, ואיך לפעול מתוך בחירה ובאיזון כדי להוביל למקום נכון יותר.

(מתוך השיר: התחדשות, מאת נעמי שמר)