"אופקהא (פאלי: upekkhā, תרגום לאנגלית: Equinimity) מתורגמת לעברית בדרך כלל כאיזון התודעה, איזון נפשי, השתוות הנפש או שלווה. זוהי היכולת להיות בתודעה שקטה בכל סיטואציה או חוויה, בין אם "נעימה" (שגורמת לעליה של תחושת השתוקקות אליה) או "לא נעימה" (שגורמת לעליה של תחושת דחייה, כעס והתרחקות ממנה).
"אופקהא" נכשלת כאשר תודעתנו אינה שקטה לחלוטין, מוטרדת ומלאה ב"זיהומים". "האויב הקרוב" של אופקהא (התכונה שנתפשת בטעות כזהה לה) היא אדישות שמקורה בקושי לשהות במצבים לא נעימים, ש"נפתר" על ידי מנגנון הגנה של ריחוק וחוסר מעורבות.
מונח זה נוגע לליבת החשיבה הבודהיסטית: המדובר ביכולת לא לנוע תנועה מנטלית מיותרת. החיים – הקשיים, הכאב, העלבון, התשוקה, האהבה והתסכול – כל אלה מניעים אותנו כל העת מצד לצד, כעלים ברוח, עננים בשמיים. לעולם איננו שקטים, נדיר שאנו מרגישים שלמים. חוסר הנחת הזה (שהוא סבל, ובפאלי: דוקהא) הודף אותנו לעבר תגובה, לרוב לא שקולה, לא מודעת, לעתים אף לא נדיבה. במילים פשוטות, אנו חיים חיים רגשיים שיש בהם מעט מדי מודעות ושליטה." (ע"פ אבי פאר).
האופקהא היא אחת מארבע איכויות הלב, ואכן נראה כי היא עוסקת ברגש, בתגובה הרגשית שלנו למה שקורה סביבנו. אופקהא משמעותה לשמור על תגובה רגשית מאופקת (שימו לב לדמיון במילים...), לא להיסחף במערבולת הרגשות ללא שליטה.
משמעותה היא: "להיות יציבה כמו הר, וזורמת כמו נהר"
כמו ההר הניצב מול רוחות, סערות וגשמים, קור הלילה וחום השמש, עצים ופרחים הצומחים ונובלים, בני אדם ובעלי חיים המטפסים על ההר וחורצים בו סימנים – וההר במקומו עומד. הוא ניצב. אמנם הוא משתנה בקליפה החיצונית שלו, אבל מתוך עמדה של יציבות וקבלה – מה שבא בא – כך נוהג ההר.
כמו הנהר, הזורם ללא התנגדות וללא עצירה, משתנה מרגע לרגע. כשהוא נתקל במחסום או מכשול הוא לא נאבק ולא נלחם, אלא פשוט זורם סביבו, משנה כיוון ועוקף את המכשול – ללא מאמץ, ללא מאבק. כך נוהג הנהר.
אלה הם שני הרכיבים של האופקהא. מד אחד לקבל את מה שקורה סביבנו בעולם, ביציבות רגשית, בלי להיסחף ובלי להגיב תגובת יתר. ומצד שני לפעול בעולם ולהתמודד עם עוולות ומכשולים, אך גם כאן בלי להיסחף ובלי מאבק – אלא ברכות, בעדינות ובחמלה.
"מי ייתן ויהיה לי הכוח לשנות את שביכולתי לשנות,
מי יין ותהיה לי השלווה לקבל את שאין ביכולתי לשנות
מי ייתן ותהיה לי החוכמה להבדיל בין השנים"
תפילה עתיקה זו (שמקורותיה לא ברורים, ככל הנראה תפילת נזירות נוצריות במקור) מבטאת יפה מאוד את רעיון האופקהא. לא מדובר באדישות, ניתוק וקבלה מוחלטת של כל מה שקורה. לעיתים נכון לפעול ולשנות מצבים לא מיטיבים. כשיש בכוחנו. פעולה במאמץ הנכון, בדרך הנכונה (מהי? הדרך המיטיבה, דרך החמלה והאהבה). למעשה, בין אם מדובר בפעולה החותרת לשינוי, או באי-הפעולה של קבלת המצב הקיים, האופקהא היא היציבות הרגשית המלווה אותה.
לאיזון הנפשי, היציבות הרגשית שלנו יש השפעה מיטיבה על חיינו, כך מתאפשר לנו לשמור על תודעה נקייה ובהירה. היציבות שלנו משפיעה גם על סביבתנו. כשאנחנו יציבים ומגיבים יותר באיפוק ופחות מתוך סערות רגשיות, אנו משפיעים על האחרים שלידנו. יציבות של אחד יכולה להרגיע סערה שלמה מסביבו.
איך מתרגלים אופקהא? איך נלמד את עצמנו להיות יותר יציבים, לפעול באיזון? כרגיל, הדרך עוברת דרך מיינדפולנס ומדיטציה, תשומת לב לרגע הנוכחי וקבלה ללא שיפוט של מה שבא. ניתן למקד חקירה ותשומת לב לדרך שבה מתעוררים ומתגברים בתוכנו הרגשות. הבודהא הציע:
במָאהָא-רָהוּלוֹוָאדָה סוּטָּה (מג'יהימה ניקאיה 62) אומר הבודהא לתלמידו רהולה:
"רהולה, התאמן במדיטציה כשאתה משווה עצמך לאדמה. כשאתה עושה כך, רשמי-חושים נעימים ובלתי-נעימים לא ישתלטו על תודעתך. בדיוק כמו המצב בו בני אדם משליכים אל האדמה את מה שנקי ומה שאינו נקי – צואה, שתן, רוק, הפרשות או דם – האדמה אינה נחרדת, מושפלת או נגעלת מהם; באותו אופן, כאשר אתה מפתח מדיטציה מתוך השתוות לאדמה, רשמי חושים נעימים ובלתי נעימים שעלו בך לא ישלטו בתודעה שלך.
פתח מדיטציה בהיותך מכוון עצמך אל המים... כמו באותו מקרה בו בני האדם שוטפים במים את מה שנקי ומה שאינו נקי ... והמים אינם מבוהלים, מושפלים או נגעלים .... כך רשמי חושים שיעלו בך, נעימים או בלתי נעימים, לא ישלטו בתודעתך."
(מקור: אבי פאר).