• Yuval Tsur

"זה מעניין אותי": על למידה מתוך מעורבות וסקרנות

10.11.2014

האתגר הגדול של המורה בכיתה הוא לעורר עניין אצל התלמידים, ולעיתים אפילו נסתפק רק ב-"לעורר" אותם... אז, איך יוצרים אצל תלמיד את הרצון ללמוד? במאמר הזה אציע לכם דרך, על בסיס מחקרים ותיאוריות בתחום הפסיכולוגיה החיובית, כיצד לפתח אצל התלמידים את הרצון ללמוד ולמידה מתוך מעורבות בכיתה וסקרנות. נשמע מבטיח? הצלחתי לעניין אתכם? קראו עוד - התשובות במאמר, הן ניתנות לביצוע, וכבר החל מהשיעור הקרוב.

מי מאתנו המורים והמורות לא נתקל מולו בכיתה במבטים מזוגגים, ראשים שמוטים או תלמידים מפהקים שעסוקים בכל מיני דברים, גם אם אלה רק בשורות האחרונות... אתה עומד אל מול הכיתה, משתמש בכל ניסיונך והידע שלך, המצגת מאירת עיניים, הנושא חשוב ומעניין (לפחות אותך...), יש לך כל כך הרבה להעניק להם – אבל הם בשלהם. תסכול. אמיתי. אז אנחנו נוטים לייחס להם בורות, חוסר עניין ומוטיבציה, דור מפונק, משועמם, מחפש ריגושים, ובכל זאת אנחנו מחפשים פיתרון.

מגוון רעיונות זורמים אלינו, לשיפור איכות ההוראה. כל אלה ברוכים ותורמים. כאן אני בא להציע להתמקד בתהליך: השיעור כאינטראקציה חברתית בין מורה ותלמידים ולהתמקד בתהליכים הפסיכולוגיים שמתרחשים בו. החוקרים בתחום זה במסגרת הפסיכולוגיה החיובית, הגיעו למסקנות לגבי הדרך להשפיע על תלמידים ולהגביר אצלם את הרצון ללמוד.

המושג הראשון הרלוונטי לעניין זה הוא מושג ה"מעורבות" (Engagement), המייצג בעצם סוג של מחויבות אישית המקושרת לנושא. אם נצליח ליצור מעורבות בתחום הלימוד, השגנו את מטרתנו. איך יוצרים Engagement? ובכן, כאן יש להבחין בין מוטיבציה פנימית ומוטיבציה חיצונית:

מוטיבציה פנימית היא אחת מסוגה, והיא נובעת מרצון פנימי, עניין אתגר אישי. אלה הן המטרות והאתגרים שאני לוקח לעצמי כי... האמת היא שלא תמיד ברור לי, אני פשוט יודע שאני רוצה, שזה מעניין, שזה עושה לי טוב.

מוטיבציה חיצונית, לעומת זאת יכולה לנבוע ממגוון מקורות, שהמשותף להם הוא שהם באים מהסביבה החיצונית לפרט, כמו פחד מעונש, רצון לקבל תגמול או רצון לרצות את ההורים.

תיאוריית ההכוונה העצמית מבית מדרשם של דיסי וראיין (פסיכולוגים חינוכיים מאוניברסיטת רוצ'סטר שבארה"ב) היא תיאוריה מודרנית העוסקת במוטיבציה פנימית. ובמסגרת התיאוריה זוהו שלושה גורמים שמייצרים מוטיבציה פנימית, ובהקשר שלנו מגבירים את הרצון ללמוד מתוך מעורבות, ואלה הם: אוטונומיה, יכולת ושייכות.

אוטונומיה:

היכולת לקבוע לעצמי את דרכי הפעולה. "את לא מחליטה עליי"... סטודנטים, עובדים, ילדים ובעצם כל אדם (באשר הוא אדם) רוצים יותר אפשרויות בחירה ופחות שיגידו להם מה לעשות. אם כן, כדי להגביר את הרצון של התלמידים ללמוד, עלינו לשאוף לתת להם יותר בחירה ופחות הכתבה. ברור שלא נקרין סרט קולנוע במקום ללמד חשבון, אבל בתוך השיעור, ובמטלות שניתן לתלמידים אפשר לחפש איך להגביר את הבחירה וחופש הפעולה שלהם. למשל: לאפשר להם לבחור בעצמם נושא לעבודה או לחיבור שהם מתבקשים לכתוב. כשהתלמיד בוחר בעצמו, הוא בוחר את מה שמעניין אותו ומדבר אליו, ומתגברת אצלו המחויבות לנושא (כי זה נהיה "שלי").

יכולת, מומחיות:

כולנו אוהבים להרגיש בעלי יכולת ומומחים, וגם נשאף לשכלל ולפתח את המומחיות הזו, כי זה מגביר את הביטחון העצמי וההצלחה עושה לנו טוב. כאשר אנו מפתחים אצל תלמידים תחושה של יכולת ומומחיות, אנחנו בעצם מעודדים אותם להתפתח ומגבירים אצלם את הרצון ללמוד. איך מפתחים יכולת ומומחיות? כאן יש ארבעה היבטים:

הצבת אתגרים קשים וברי ביצוע: להציב לתלמידים משימות מאתגרות שיוצרות קושי (קל זה משעמם...) אבל ניתנות לביצוע, כי מה שנתפס כבלתי ניתן לביצוע מדכא את המוטיבציה. לא מדובר כאן על הורדת רמת הדרישות, להיפך: ציפיות גבוהות ודרישות גבוהות יוצרים את המוטיבציה, ובתנאי שיהיו ריאליות ויבואו יחד עם תמיכה ומתן כלים.

כלים ומיומנויות: ללמד את התלמידים את הכלים הנדרשים, ולתת להם את האמצעים כך שיוכלו לעמוד במשימות המאתגרות שהצבנו להם. ללמד אותם כיצד לחקור, ללמוד, לכתוב או כל מיומנות אחרת הנדרשת לביצוע המשימה. לתת להם את האמצעים הנדרשים, כולל זמן מספיק לביצוע. כשעוסקים במשימה מאתגרת (וקשה) ויש את המיומנויות הנדרשות, מתקבלת חוויה מהנה של "זרימה" (Flow) והצלחה. היכולת הולכת ומשתכללת ונוצר רצון חיובי להמשיך ולשכלל אותה עוד, וזהו הרצון ללמוד.

אפקט פיגמליון - להאמין ביכולתם ולתקשר את זה: מחקרים רבים הוכיחו כי כאשר המורה מאמינה ביכולת של התלמידים שלו – היכולת שלהם משתפרת, כמו הנבואה שמגשימה את עצמה בסיפור של פיגמליון. כאשר המורה משדרת לתלמידים ציפיות גבוהות עם אמונה שהם מסוגלים לעמוד בהן, הישגיהם משתפרים. לכן חשוב להביע באופן מילולי וברור את האמון בתלמידים (לדוגמה: "אני בטוחה שאתם מסוגלים", "אתם כיתה מצוינת ואין סיבה שלא תצליחו") וחשוב גם להאמין בכך, לא לומר סתם...

חוללות עצמית (Self-Efficacy): זה השם שנתן הפסיכולוג אלברט בנדורה לתחושת המסוגלות הקיימת אצלנו בקשר לביצוע מטלה מסוימת, התפיסה העצמית של היכולת שלנו. זו לא בהכרח האמת, אלא האמונה שלנו בעצמנו, התחושה של מסוגלות והיא עומדת בבסיס המוטיבציה. ללא תחושת מסוגלות לא נתחיל לעשות כלום. בנדורה ציין ארבע דרכים לפיתוח והגברת החוללות העצמית: 1) להתנסות בביצוע המטלה, או לפחות להתאמן בסימולציה של המטלה באופן הקרוב ביותר למציאות. חשוב שיהיו אלה התנסויות חיוביות עם חוויות של הצלחה, ולכן צריך שההתנסויות הראשונות יהיו קלות יחסית ויובילו להצלחה, ואחר כך "נסבך" את הדברים ונעבור להתנסויות מורכבות. 2) הדרכה: ללמוד מאחרים, אם מתוך צפייה כיצד הם מבצעים את המטלה, או על ידי הרצאות והסברים. לתת דוגמאות, דוגמה אישית מודל לחיקוי.. 3) עידוד מילולי על ידי אחרים, ובפרט אחרים משמעותיים, הרלוונטיים למטלה (בהמשך לאפקט פיגמליון). 4) ניהול הרגשות כך שתתקבל מידת לחץ מבוקרת , לא רבה (לחץ יתר) ולא מועטה (אדישות), זאת יחד עם המרת רגשות שליליים לרגשות חיוביים (למשל, להחליף "חשש" ל"אתגר", או "לחץ" ל"ציפייה, התרגשות").

שייכות:

תחושת שייכות יוצרת מחויבות העומדת בבסיס המעורבות, ולכן היא חשובה מאוד. ארבעה היבטים מרכיבים את תחושת השייכות, והם במידה רבה נתונים להשפעת המורה.

שייכות חברתית בין המורה והתלמידים: הקשר שבין המורה והתלמידים, כשבמוקד העניין רמת האכפתיות שמראה המורה לתלמידים. זהו אולי הנושא המשמעותי ביותר מכל מה שמוזכר כאן. היחס של המורה אל התלמידים ואל נושאי הלימוד משפיע באופן ישיר על יחסם של התלמידים, ועל רמת העניין שלהם. יחס של כבוד מהמרצה ייענה ביחס של כבוד, ואילו יחס מזלזל, ייענה בזלזול. לנסות להבין את הקשיים, המגבלות והבקשות שלהם – ולתת להם מענה (לא בהכרח חיובי, אבל הוגן ומתחשב).

המפתח הראשון ליצירת קשר הוא התעניינות כנה ואמיתית. בסופו של דבר הלמידה שלהם היא המטרה של העבודה שלנו, ולכן הם עלינו להתעניין בהם, במה שהם אומרים, במה שהם חושבים, במה שקורה להם – וכמו כבוד גם עניין הוא עניין הדדי. המפתח השני הוא הפרגון , לנקוט בגישה חיובית ומעצימה. לא כ"משחק" או מסיכה אלא באמת להאמין שהם בסדר, ולפרגן. אם נאפשר אוטונומיה ונפרגן למי שלוקח אותה ומקדם את עצמו, אם ניתן משוב חיובי ללמידה והתעניינות, למאמץ, ולאו דווקא להישגים – נפתח התעניינות ורצון ללמוד. חשוב כאן להדגיש שזה לא בא על חשבון דרישות לימודיות ולא על חשבון משמעת וגבולות. הצבת אתגרים קשים יוצרת (יכולה ליצור) מוטיבציה ועניין. הקפדה על משמעות וגבולות יוצרת תחושה של רצינות וסדר. תלמידים דווקא נוטים לכבד מורות שיש להן דרישות גבוהות, זה מראה על יחס רציני למקצוע ודורש מהם להיות במיטבם, ובתנאי שמצטרפים לכך תמיכה רגשית (יחס מכבד ומפרגן) ותמיכה באמצעים ולימוד המיומנויות הנדרשות.

שייכות חברתית בין תלמידי הכיתה: גיבוש חברתי בין תלמידי הכיתה מהווה את הפן השני של תחושת השייכות, בכיתה מגובשת יש סיכוי גבוה יותר ליצירת אווירה לימודים של סקרנות, עניין והתלהבות. הגיבוש החברתי תלוי בתלמידי הכיתה, אך מושפע כמובן מהתנהגות המורה. ניתן לדאוג להיכרות בין התלמידים בכיתה, ליצור ביניהם אינטראקציות, ולוודא שלא נשארים תלמידים "בצד". זה חלק מתפקיד המחנכות בכיתות בי"הס ותורם לשיפור אווירת הלמידה בכיתה.

שייכות למשהו "גדול", תחושת משמעות: תחושת השייכות למטרה משותפת, לעניין בעל ערך, שהוא יותר גדול ומשמעותי ממני עצמי זה כוח מניע ראשון במעלה - "מי שיש לו למה, יוכל לשאת כמעט כל איך" אמר ניטשה. בכיתה נדרש להסביר את חשיבות הנושא הנלמד, למה הוא יתרום ואיך הוא מועיל, מהי משמעות הלמידה בכיתה. כך גם לגבי המטלות, להסביר את חשיבותן ותרומתן. חשוב לחזור ולהדגיש זאת מספר פעמים במהלך כל קורס, כדי לוודא שהמסר עובר.

שייכות לחיי היומיום: יש לשאוף שלתכני הלימוד תהיה שייכות לחיי התלמידים, לאקטואליה של חייהם. כאשר נושאי הלימוד מקושרים לדברים שהם עוסקים בהם רמת העניין שלהם בנושא עולה. אפשר לתת דוגמאות אקטואליות, למשל מתוך תרבות פופולארית (ריאליטי, מוזיקה, חדשות וכד'), או לתת מטלות הקושרות אירועים אקטואליים לנושאי הקורס. הגברת אוטונומיה ומתן חופש בחירה תומכים בנושא זה.

סיכום

הנושאים הללו כולם תומכים ביצירת אוטונומיה, יכולת ושייכות ובכך יוצרים עניין ומוטיבציה פנימית. לא חובה לטפל בכל הנושאים, קחו רק את מה שמתאים לכם. אל תקשו על עצמכם, חפשו את הנושאים שאיתם אתם חשים בנוח ויהיו לכם קלים לביצוע, כי עם אלה יש סיכוי שתצליחו יותר. נקודת המוצא היא שאנשים בכלל והתלמידים שלנו בפרט, הם סקרנים ורוצים להתפתח. אם נאפשר להם תנאים והזדמנויות הם ישאפו להתקדם ולשכלל את יכולותיהם. בהקשר זה תפקידנו לספק את ה"מצע" המתאים שייצור מוטיבציה פנימית ויאפשר מעורבות וסקרנות. בהתאם לאפקט פיגמליון, אם נאמין ברצון של התלמידים ללמוד, ונאמין בהיותם סקרנים ואקטיביים, יש סיכוי שהם יהיו כאלה וילמדו מתוך סקרנות, הנאה והתלהבות. היו גם אתם סקרנים, מתלהבים ומתעניינים הן בנושאי הקורס והן בתלמידים, בהרגשתם ובמחשבותיהם. למדו מתוך אמונה, מעורבות והנאה, וההצלחה תגיע.

כל התורה כולה בטבלה אחת – מודל עבודה לפיתוח מסוגלות ורצון ללמוד:


לקריאה נוספת:

אבי קפלן ואבי עשור (2001) מוטיבציה ללמידה בבית הספר - הלכה ומעשה. חינוך החשיבה, 20, 7-30. קישור למאמר

טל בן שחר (2009) אושר אפשרי. הוצאת מטר. (בעיקר פרק 5: "חינוך אופטימלי").

מיהי צ'יקסנטמהיי (2012) זרימה: הפסיכולוגיה של החוויה המיטבית. תרגום: יונתן בר. פקר הוצאה לאור ואופוס הוצאה לאור.

קרול ס. דווק (2006) כוחה של נחישות. תרגום: ורדה יערי. הוצאת כתר ספרים בע"מ.

Pajares F. (2002) Overview of social cognitive theory and of self-efficacy. http://www.uky.edu/~eushe2/Pajares/eff.html

Ryan, R. M. & Deci, L. E. (2000) Self determination theory. American Psychologist 55, 68-78

108 צפיות

פוסטים אחרונים

הצג הכול