ארבע האמיתות הנאצלות

בחייו הבוגרים עסק הבודהה בניסיון להבין את הסבל האנושי מקורותיו והפיתרון לסבל.

התשובות לשאלות אלה התבהרו לו בעת שחווה את ההארה וההתעוררות.

מיד לאחר אותה חוויה נשא את הדרשה הראשונה שלו, ביער הצבאים בהודו, בפני חמישה נזירים שהלכו אחריו (הקרויים בטקסט "בהיקו"). דרשה זו זכתה לכינוי "הסוטרה על הנעת גלגל הדהרמה". היא נכתבה בפאלי ומצורפת בהמשך בתרגום לעברית.

בחלק הראשון (המצ"ב כאן דווקא בעמוד השני), מדבר הבודהה על "דרך האמצע" כדרך לחיים. חיי הסגפנות אינם מובילים לאושר, וכך גם חיי העינוגים. בכל עניין ומצב הפיתרון מצוי בדרך האמצע. המאמץ ה"נכון" (לא יותר מדי ומאמץ היתר, וגם לא פחות מדי ובטלנות), הדיבור ה"נכון" והמחשבה ה"נכונה", למשל.

בחלק השני מסביר הבודהה את ארבע האמיתות הנאצלות שלמעשה מהוות את הבסיס לכל תורתו, מעין סיכום, או תמצית של התובנות, וכל מה שבא אחריהן רק מסביר, מרחיב ומפרש. זוהי למעשה כל התורה הבודהיסטית כולה "על רגל אחת".

חשוב להבין כי החלוקה לארבע אמיתות היא דידקטית במהותה, ונועדה להקל על ההבנה והעברת המסר. למעשה, בחינה של האמיתות מראה כי כל אחת מהן מכילה בתוכה את כל האחרות.

ארבע האמיתות הנאצלות הן:

האמת הנאצלה הראשונה: דוקהה: החיים הם סבל, בחיים יש סבל.

פירוש המילה דוקהה הוא סבל, אי נחת. בחיים יש סבל בלתי נמנע. כל אדם באשר הוא חווה (עבר), חווה (הווה) ויחווה (עתיד) סבל. לאבד מישהו יקר זה סבל. לאבד משהו יקר זה סבל. אבל יותר מכך, גם כשיש לנו מה שרצינו – יש סבל, מהפחד שהוא יאבד. ארבעה סוגים של סבל יש: רצון שיהיה לי משהו שאין לי או פחד לאבד משהו שיש לי (כמו אהבה, כסף) , רצון שלא יהיה לי משהו שיש לי או פחד שיהיה לי משהו שאני לא רוצה (כמו מחלה, עודף משקל). הפער שבין מה שיש לבין מה שאנחנו רוצים, המאבק לשנות את העולם כך שיתאים לרצונות שלנו - יוצר סבל. לפיכך, בחיים של כל אדם יש סבל, בין אם הוא עני ובודד ובין אם הוא בן מלך עשיר ונערץ.

זוהי הדיאגנוזה. ארבעת האמיתות הנאצלות כתובות לפי מודל רפואי של אבחון מחלה והנחיות לטיפול. האמת הראשונה היא הדיאגנוזה, האבחנה: הסבל הוא המחלה. החיים הם סבל.

הנחיית הפעולה: לכל אחת מהאמיתות צירף הבודהה גם הנחיות לפעולה, מה לעשות עם האמת הזו. הוראת הפעולה לאמת הראשונה היא: חקור את הסבל, דע אותו. יש להתבונן בחוויה של הסבל, לשהות איתה וללמוד אותה ואת המאפיינים שלה - בלי התנגדות, בלי מאבק ובלי ציפייה שהסבל ייגמר וייעלם.

האמת הנאצלה השניה: סמודיה: מקור הסבל הוא ההשתוקקות.

זוהי אולי התובנה הפסיכולוגית העמוקה ביותר של הבודהה, וממנה נובעת כל התורה. מקור הסבל הוא בהשתוקקות שלנו. ברצון שמשהו יהיה אחרת ממה שהוא, ומעבר לרצון, ההשתוקקות, התחושה שככה אי אפשר, שכמו שהמצב עכשיו זה בלתי נסבל. אין בעיה ברצון, אפשר לרצות, זה אנושי וטבעי, וברצון אין סבל. כשהרצון הופך להשתוקקות נוצר הסבל. השתוקקות, היאחזות, היצמדות, קורים כשנוצרת התחושה שאי אפשר בלי זה. אני חייב ,חייב חייב, אחרת... תחושה של איום קיומי. זה (ורק זה) מקור הסבל לעני ולעשיר, לזקן ולצעיר.

כאן מדובר באטיולוגיה, אבחון מקור המחלה, הגורם למחלה, הגורם לסבל. כשהבננו מה הגורם, ניתן למצוא גם את הטיפול הנכון.

הנחיית הפעולה: מקור הסבל חייב להיעזב. צריך להבין מהי ההשתוקקות שעומדת בבסיס הסבל, להכיר את ההיצמדות ואז לשחרר אותה, let go. להפסיק את השיח הפנימי האומר בלי זה אני לא יכול, אני חייב, בלי זה אי אפשר. כי אפשר. גם בלי זה.

האמת הנאצלה השלישית: נירוואנה: הפסקת הסבל על ידי הפסקת ההשתוקקות.

האמת השלישית היא אופטימית ואומרת שאפשר להפסיק את הסבל בחיינו. יש דרך להפסיק את הסבל, והיא אפשרית לכל אחד ואחת, לא רק לנזירים או "מוארים". בהינתן שיש סבל בחיים (האמת הראשונה) ומקור הסבל הוא ההיצמדות וההשתוקקות (האמת השניה) הרי שהפיתרון לסבל הוא הפסקת ההיצמדות, הפסקת ההשתוקקות. נירוואנה היא "כיבוי אש התשוקה", דעיכה של הלהבות, וכאשר דועכות להבות ההיצמדות וההשתוקקות – דועך גם הסבל. לא מדובר כאן על ויתור על אוביקטים ורצונות, אלא על ויתור על ההיצמדות, ויתור על הלפיתה, ויתור על המחשבה "בלי זה חיי אינם חיים". לא מדובר כאן על מקום רחוק ונכסף שאולי אי פעם נגיע אליו, אלא על שחרור מסבל כאן ועכשיו. זהו תהליך יומיומי מתמשך של שחרור היצמדויות ולפיתות, שחרור הציפייה שהעולם ישתנה ויהיה כרצוננו, וקבלה של המציאות כפי שהיא. קבלת המציאות איננה אומרת הדחקה של רצונות ורגשות, והתנגדות למה שקורה, אלא להיפך, לחוות את הדברים כמות שהם, ולשחרר רק את ההיצמדות, הלפיתה, ההשתוקקות שיהיו אחרים. זוהי חוויה של המציאות כאן ועכשיו במלוא עוצמתה, כמות שהיא. זוהי הדרך וזהו התרגול.

הפרוגנוזה היא חיובית: אפשר להחלים מהמחלה. יש מוצא מהסבל, לכל אחד, כאן ועכשיו.

הנחיית הפעולה: להגשים את הפסקת ההיצמדות, לחוות אותו במלואו, לכבות את אש התשוקה. Stop it!. להפסיק את הלפיתה, ולחוות את החיים והמציאות כמות שהיא, בלי לצפות שתהיה אחרת ובלי התסכול שהיא לא מה שהיא לא. לחוות כל רגע כאן ועכשיו, במלואו.

האמת הנאצלה הרביעית: מארגה: הדרך להגיע לנירוואנה היא הדרך כפולת השמונה.

כאן מסביר הבודהה בקצרה את דרך הפעולה - מה צריך לעשות כדי להפסיק את הסבל ולחיות בנירוואנה. בקצרה ניתן לומר כי הדרך היא דרך הלימוד והתרגול הבודהיסטי. תרגול מדיטציה והבנת התודעה. לימוד בסנגהה (קבוצה) ושיתוף, וכן באמצעות מורים וטקסטים. הלימוד הבודהיסטי הוא תרגול, והתרגול הוא לימוד, אין הבדל בינהם.הדרך כפולת השמונה מדברת על שמונה ממדים לחיים "נכונים" (דרך האמצע, המידה הנכונה), שמסתכמים למעשה בשלושה תחומי חיים: מחשבה (תבונה), תודעה (התבוננות פנימה) ומוסר (דרך התנהלות מוסרית בעולם). המוסר משמעותי כי מקורה של התנהגות לא מוסרית הוא בהשתוקקות ללא גבול ומידה.

בסיום הסוטרה נותן הבודהה את המרשם, דרך הפעולה כדי להחלים מהמחלה. מה צריך לעשות, איזו תרופה לקחת, באיזה מינון ומתי.

הנחיית הפעולה: ללכת בדרך התרגול הבודהיסטי. לתרגל וללמוד מדיטציה. להפוך את הדרך הבודהיסטית והמוסר כדרך לחיים בכל המובנים.

את ארבע האמיתות הנאצלות ניתן לסכם בטבלה קצרה:

דברי הבודהה על ארבע האמיתות הנאצלות (מתוך סוטרת הנעת גלגל הדהרמה)

מתוך הספר: "מה שלימד הבודהה" – מאת ואלפולה ראהולה, עמ' 120-121

בהיקו = נזירים, ההולכים בדרך הבודהה ולצידו.

דברי הסבר על סוטרת הנעת גלגל הדהרמה, ותחילת הסוטרה

מתוך הספר: "מה שלימד הבודהה" – מאת ואלפולה ראהולה, עמ' 118-119

טטהאגטה = כינוי לבודהה, זה שמהלך בעולם כמות שהוא, מי שהגיע לכך.