• Yuval Tsur

הקשיבו

פורסם באתר PLUS, נובמבר 2019. קישור לבלוג באתר PLUS

כשאת מקשיבה -

עולמות שלמים נפתחים בפניך.

כשאת מדברת -

צר עולמך וסגור בדבריך.


אם תשאלו מה התכונה החשובה ביותר למנהל? התשובה שלי תהיה - הקשבה - והיא גם התכונה החסרה ביותר. מנהלים לרוב רואים את תפקידיהם המרכזיים בנושאים כמו פתרון בעיות, קבלת החלטות, ארגון העבודה ולעיתים גם האצלת סמכויות.

אדיג'ס למשל, מציין שני תפקידים מרכזיים למנהל: לדאוג לביצועים ולקבל החלטות. המנהל נתפס כמי שמתרכז במתן הוראות, הנחיות והתוויית הדרך, וכך... המנהל כלוא בתוך עולמו, וכיצד יפתחו בפניו עולמות חדשים?

בשוק העבודה "יחס מנהלים" מדווח כגורם מרכזי לעזיבת עובדים. הקשבה של מנהל לעובד יכולה לשנות את התמונה כי עובד שמרגיש שמקשיבים לו ומתחשבים בדבריו, מתחזקים הקשר והמחויבות שלו למנהל ולמקום העבודה. אין כוונה להפסיק להנחות ולהוביל, אלא לאפשר לפני כן פרק של הקשבה. קודם כל


להקשיב ורק אחרי שנתנו לעובד את המקום לספר את הסיפור שלו, אפשר להמשיך הלאה ולמצוא דרכים להמשך.

היכולת להקשיב עומדת כבסיס ומפתח לקשרים חברתיים ומערכות יחסים. היא משדרת אכפתיות ויוצרת קשר ומחויבות רגשית כבסיס למנהיגות והנעה. הקשבה מאפשרת ללמוד, להבין ולהעמיק, לקבל נקודות מבט אחרות ומקוריות. הקשבה פותחת עולמות חדשים.


למה אנחנו לא מקשיבים?

באחת השיחות הקרובות שלכם נסו את התרגיל המתואר כאן. אם אפשר עשו זאת בשיחה שבה האחר מציג בפניכם בעיה, רצוי בעיה אישית שלו. אם לא מזדמנת לכם שיחה כזו, כל שיחה תתאים. במהלך השיחה במשך זמן קצר הקשיבו מבלי להגיב. שתי דקות יספיקו. התמקדו בדבריו של האחר, אל תגידו דבר ואל תגיבו, אפילו לא בתנועות ראש או הבעה של הנהון או חיוך. בנוסף, וזה החלק החשוב בתרגיל: בעודכם מקשיבים לדבריו של האחר התבוננו במחשבות שלכם, ונסו לראות מה עובר לכם בראש בזמן שאתם מקשיבים.

בשנים האחרונות עשיתי את התרגיל הזה עם מאות סטודנטים בקורסים של פסיכולוגיה חיובית ומיינדפולנס. התוצאות חוזרות על עצמן שוב ושוב. ארבעה נושאים מרכזיים עוברים לנו בראש בזמן שאנחנו מנסים להקשיב, ואלה הם ארבעת המכשולים להקשבה:

1. "גם אני..." – יש לי סיפור דומה משלי, בעיה דומה שהתמודדתי איתה ואני חייב לספר עליה, זה בוער בתוכי ואני חייב לשתף.

2. עצות – אני יודע מה צריך לעשות, הבנתי את הבעיה שלך וברור לי מה אתה צריך לעשות. מאוד חשוב לי לספר לך על זה, כדי לפתור לך את הבעיה. זה בכלל בשבילך.

3. שיפוט – יכול להיות משני סוגים: הראשון הוא הזדהות, כמו: "איזה מסכן...", או "אני מבין אותך", והשני הוא ביקורת, כמו: "אידיוט", או "זו לא באמת בעיה".

4. נדידת מחשבות – אני מאבד את הקשב ומחשבותיי נודדות למחוזות אחרים, למשל: אל ה- To-Do List שלי, מה שכחתי ברשימת הקניות, האם הילד חזר מהחוג... או כל דבר אחר.

המפתחות להקשבה

אם נבחן את ארבעת המכשולים להקשבה, נגלה כי שלושה מהם עוסקים במהות אחת, והרביעי במהות שניה. המכשול הראשון "גם אני" הוא בעצם כניסה של ה"אני" שלי את השיחה. פתחנו מרחב לשיחה שבו הבטחתי לבן שיחי שאני מקשיב והסיפור שלו במרכז, והנה לא עברו שתי דקות וכבר יש לי סיפור משלי לספר. אני משתלט על מרחב השיחה עם הסיפור שלי. אם יש לי עצה להציע - זה אומר ש"אני יודע", זו הצעה שלי ושוב אני במרכז השיחה. כך גם בשיפוט, בין אם מדובר בשיפוט חיובי של הזדהות או בשיפוט שלילי של ביקורת, זה שיפוט "שלי" שמביא את נקודת המבט שלי על האירוע. בכל שלושת המכשולים האלה, ה"אני" שלי משתלט על מרחב השיחה ונגמרת ההקשבה. היכולת להקשיב תלויה ביכולת לשים במד את ה"אני" שלי, את עצמי, ולתת לאחר להיות במרכז ולספר את הסיפור שלו בלי ש"אני" מתערב.

המכשול הרביעי של נדידת המחשבות בא ממקום אחר. הוא מעיד בעצם שאני לא מרוכז ולא מתעניין בסיפור של האחר. מישהו מספר לי על בעיותיו, ואני... בעולמות אחרים. באופן ברור הדרך להקשבה היא פשוט להתעניין. כשהסיפור של האחר מעניין, אני לא מאבד ריכוז. הפכו את הסיפור של אחרים למעניין – ותדעו להקשיב. את העצה הזו מגישה סלסט האדלי, מנחת תכנית ראיונות מצליחה בארה"ב, בהרצאת Ted מומלצת על הקשבה.

ניתן לסכם את הדרך להקשבה בשני עקרונות:

· שימו את עצמכם בצד.

· התעניינו בסיפור של האחר.

אז מה נעשה? ואיך?

קודם כל הקשיבו להרצאה של סלסט האדלי.

השבוע, בכל יום נבחר לעצמנו סיטואציה אחת שבה נחליט להקשיב. זה יכול היות בעבודה, עם חברים, משפחה, זוגיות, או כל מקום שבו תבחרו.

בשיחה הזו נשים את עצמנו ואת מה שיש לנו להגיד בצד, ופשוט נקשיב: נתמקד בשאלות פתוחות. התגובות שלנו יהיו משפטים כמו: "באמת?", "ומה עוד?", "אתה יכול לתת דוגמה?", "זה נורא מעניין מה שאת אומרת, את יכולה להרחיב?". אלה הן שאלות שאני קורא להן "שאלות ללא שאלות", שלא מכוונות ובאות לפתוח את המרחב ולאפשר לשני לשתף בסיפור שלו עוד ולהרחיב אותו. נזהר ממתן עצות כי אף אחד לא אוהב לקבל עצות, אבל אפשר (ואפילו חשוב) אחרי פרק שלם של הקשבה לחפש ביחד פתרון. נשהה שיפוטים, ונשמור על מרחק שמאפשר לנו הקשבה בלי "להתערבב".

נקשיב בכנות ומתוך התעניינות אמיתית באחר ובסיפור שלו. אי אפשר לזייף את זה. החליטו שהאחר מעניין כמו שכל אדם הוא מעניין, כי לכל אחד יש סיפור ודרך יחידים ומיוחדים משלו, ובוודאי שהקרובים לנו הם מעניינים. אפשר גם לומר לעצמנו: מה אפשר ללמוד מהאדם הזה? מכל אחד ומכל שיחה אפשר ללמוד משהו חדש.

נקשיב ונלמד - זה יהיה מעניין. נסו זאת פעם אחת ביום בשבוע הקרוב, תראו שזה מיטיב ותהפכו זאת להרגל.

הקשיבו.


9 צפיות

פוסטים אחרונים

הצג הכול