• Yuval Tsur

דרך שמונת הנתיבים - סיכום קצר

דרך שמונת הנתיבים / הדרך כפולת השמונה / האמת הנאצלת הרביעית

בארבע האמיתות הנאצלות מתאר הבודהה את הסבל, את מקור הסבל, את האפשרות להפסקת (הפחתת) הסבל ואת הדרך להשיג זאת. האמת הנאצלת הרביעית מתארת את הדרך – דרך שמונת הנתיבים:


"זו האמת הנאצלה של הדרך המובילה לקץ הסבל: הדרך הנאצלה כפולת השמונה. כלומר: השקפה נכונה, מחשבה נכונה, דיבור נכון, עשייה נכונה, אורח חיים נכון, מאמץ נכון, קשב נכון, ריכוז נכון" (דהמצ'קפווטאנה-סוטה)


הדרך כוללת שמונה מימדים לחיים "נכונים". בכל אחד מהם יש לתרגל את המקום ה"נכון", דרך האמצע, המידה הנכונה. המקום ה"נכון" משתנה בכל רגע ורגע ולכן נדרשת חקירה ובדיקה כל הזמן, תשומת לב מודעת כאן ועכשיו.

שמונת הנתיבים נכללים בתוך שלושה תחומי חיים: חכמה (מחשבה, תבונה), מוסר (התנהלות מוסרית בעולם). ותודעה (התבוננות פנימה, ריכוז). המוסר משמעותי כי מקורה של התנהגות לא מוסרית הוא בהשתוקקות ללא גבול ומידה (מה שגורם לסבל).

הסוטרה על הדרך כפולת השמונה / תרגום: בעז עמיחי

"כך שמעתי. פעם אחת שהה המבורך בסוואטהי, בחורשת ג'טה, במנזרו של אנטה-פינדיקה. שם הוא פנה אל הנזירים באומרו: נזירים!

כן, אדוני! ענו הנזירים.

אמר המבורך: אלמד אתכם ואנתח עבורכם את הדרך הנאצלת כפולת השמונה. הקשיבו בתשומת לב רבה. כעת אדבר.

כדבריך, אדוני, ענו הנזירים.

אמר המבורך: כעת, נזירים, מהי הדרך הנאצלת כפולת השמונה? השקפה נכונה, כוונה נכונה, דיבור נכון, עשייה נכונה, אורח חיים נכון, מאמץ נכון, מודעות נכונה, ריכוז נכון.

ומה, נזירים, הינה השקפה נכונה? הבנת הסבל, הבנת מקור הסבל, הבנת הפסקת הסבל, הבנת הדרך המובילה להפסקת הסבל. זו, נזירים, נקראת השקפה נכונה.

ומהי כוונה נכונה? כוונת הפרישות, החופש מכוונת זדון והחופש מכוונה לפגוע, זו נקראת כוונה נכונה.

ומהו דיבור נכון? הימנעות משקר, הימנעות מדיבור מסכסך, הימנעות מדיבור פוגע והימנעות מדיבור סרק. אלו, נזירים, נקראים דיבור נכון.

ומהי עשייה נכונה? הימנעות מנטילת חיים, הימנעות מגניבה, הימנעות מהתנהגות מינית פוגעת. אלו, נזירים, נקראים עשייה נכונה.

ומהו, נזירים, אורח חיים נכון? כאשר התלמיד של האצילים נוטש את אורח החיים הלא – ישר, ושומר על אורח חיים ראוי, זה נקרא אורח חיים נכון.

ומהו, נזירים, מאמץ נכון? ישנו המקרה בו הנזיר מטפח תשוקה, מתאמץ, מפתח נחישות, מחזק ומעמיק את כוונתו בכדי שאיכויות פוגעות ושליליות שטרם התעוררו לא תתעוררנה. הוא מטפח תשוקה, מתאמץ, מפתח נחישות, מחזק ומעמיק את כוונתו לנטוש את אותן איכויות פוגעות ושליליות שכבר התעוררו, הוא מטפח תשוקה, מתאמץ, מפתח נחישות, מחזק ומעמיק את כוונתו שאותן איכויות חיוביות שטרם התעוררו תתעוררנה, והוא מטפח תשוקה, מתאמץ, מפתח נחישות, מחזק ומעמיק את כוונתו שאותן איכויות חיוביות שכבר התעוררו תשמרנה, שהן לא יתערפלו, שהן יתגברו, יירבו, יתפתחו ויגיעו לשיאן. זה, נזירים, נקרא מאמץ נכון.

ומהי, נזירים, מודעות נכונה? ישנו המקרה בו נותר הנזיר ממוקד בגוף - בגוף עצמו, דרוך, ערני ומודע, מניח בצד כל תשוקה או מצוקה ביחס לעולם. הוא נותר ממוקד בתחושות – בתחושות עצמן, דרוך, ערני ומודע, מניח בצד כל תשוקה או מצוקה ביחס לעולם. הוא נותר ממוקד בתודעה – בתודעה עצמה, דרוך, ערני ומודע, מניח בצד כל תשוקה או מצוקה ביחס לעולם. הוא נותר ממוקד בתופעות (דהרמה) – בתופעות עצמן, דרוך, ערני ומודע, מניח בצד כל תשוקה או מצוקה ביחס לעולם. זו, נזירים, נקראת מודעות נכונה.

ומהו, נזירים, ריכוז נכון? ישנו המקרה שבו הנזיר שנפרד מהתשוקות ומהתופעות השליליות נכנס ונותר בריכוז הראשון, מלווה בהמשגה וניתוח, ובאושר ועונג שנולדו מהפרידה. עם השקטת ההמשגה והניתוח הוא נכנס ונותר בריכוז השני, בעל הבטחון הפנימי ומיקוד התודעה, חופשי מהמשגה ומניתוח, ומלווה באושר ובעונג שנולדו מהפרידה. עם הפרידה מהעונג הוא שוכן בשוויוניות, מודע וערני, חווה עונג גופני. הוא נכנס ונותר בריכוז השלישי אשר לגביו הכריזו האצילים: "בעל שוויוניות ומודעות הוא שוכן באושר". עם נטישת האושר והסבל, ועם הפרידה המוקדמת משמחה ומצוקה, הוא נכנס ונותר בריכוז הרביעי, אשר אין בו אושר או סבל, שכן המודעות מטוהרת בו על ידי שוויוניות. זה, נזירים, נקרא ריכוז נכון.

52 צפיות

פוסטים אחרונים

הצג הכול